סוגים של אשליות חזותיות

ישנם כמה סוגים של אשליות חזותיות:
  • גושי עננים משופעים ואופקים מדומים
  • אשליה הקשורה למידות, צורה ושיפוע המסלול
  • אוטוקינסיס
  • גישה לחור שחור

בדרך כלל הטיסה מיוחסת למשטח אופקי, כגון האופק או חלקה העליון של שכבת עננים. קיימות נסיבות שבהן מערכת הראייה יכולה לראות שטח ייחוס כאופקי כאשר בפועל הוא אינו כזה. גושי עננים משופעים עלולים להטעות טייס אשר מטפס דרך שכבת עננים אל חלקה העליון. בתנאי טיסה רגילים, קיימת נטייה גוברת להשתמש בחלקה העליון של שכבת עננים כמשטח ייחוס אופקי. אולם, אם שכבת העננים משופעת, הטייס יטוס בשגגה בהטיה מסוימת על מנת לשמור על מה שהוא חושב כטיסה ישרה ואופקית.

כתוצאה מכך עלולה להיגרם לטייס בעיה בשמירה על כיוון מדויק. התבוננות במכשירים תציין לו, שכלי הטיס נסחף בלא הרף מהנתיב.

באופן דומה, גישת לילה לחוף, בזווית כלשהי עלולה לגרום לאשליה של אופק מדומה. אם קיים כביש חוף מואר, קווי האור עלולים לגרום לטייס להתייחס אליהם. היות שהנתיב כלי הטיס נמצא בזווית לקו האורות, שימוש באורות אלה כייחוס אופקי יגרום לכלי הטיס להימצא בנטייה מסוימת. אשליה זו של אופק מדומה יכולה להיות מסוכנת אם כלי הטיס טס במהירות גבוהה וקרוב לקרקע. אם המצב אינו מזוהה, הוא עלול להסתיים בפגיעה בקרקע.

אשליה של צורה ושיפוע המסלול

הנחתת כלי טיס היא לרוב פעילות חזותית. הגישה למסלול מבוקרת ודיוקה מוערך על פי הצורה היחסית של המסלול ומיקומו ביחס לכלי הטיס. קיימות אשליות מוגדרות אשר עלולות לבלבל טייסים, בהתאם לצורה, לגודל ולשיפוע המסלול, במיוחד אם הטייס אינו מודע לכך שהמסלול שאליו הוא מתקרב שונה ממה שהוא מצפה לראות.

לדוגמה, גישה למסלול עם שיפוע יורד, פירושה, שבגובה ובמרחק מסוימים מהמסלול, הטייס יראה פחות מסלול, יחסית למסלול ישר ואופקי. אם הטייס אינו מודע לכך שהמסלול בעל שיפוע יורד, ומאחר שהוא אינו רואה את אורכו המלא של המסלול (כביכול), הוא עלול לחשוב שהוא נמצא נמוך בגישה, כתוצאה מכך, הטייס עלול להגיע לנחיתה בגישה יותר גבוהה (שתאפשר לו לראות את אורך המסלול במלואו), בעודו סבור כי זווית הגישה נכונה. כתוצאה מכך, יבצע הטייס גישה לא יציבה וינחת במרחק רב אחרי תחילת המסלול. במצב שכזה הוא עלול להיתקל בחוסר מרחק לעצירה.

תופעה הפוכה עלולה לקרות כאשר המסלול בעל שיפוע עולה. הטייס יחשוב שהוא גבוה מדי ויבצע גישה נמוכה מהרגיל. כתוצאה מכך, הטייס עלול לנחות לפני המסלול או שלא יוותר לו די גובה מעל המכשולים (כגון קווי מתח) במסלול הגישה.


רוחב המסלול יכול גם הוא לגרום לאשליה. מסלול רחב יותר מזה שהטייס רגיל אליו עלול לגרום לו לחשוב שהוא נמוך וקרוב יותר, דבר אשר יביא את הטייס לטוס גבוה מהרגיל. לעומת זאת, מסלול צר יגרום לטייס להרגיש רחוק וגבוה, דבר אשר יביא אותו לטוס נמוך מהרגיל. מסלול ארוך מהרגיל יגרום לאשליה של גישה גבוהה ומסלול קצר יגרום לאשליה של גישה נמוכה מהרגיל. ניתן להתגבר על תופעות אלה על ידי הכרת נתוני המסלולים, לפני ביצוע הטיסה.

אוטוקינסיס

תופעה זו מופיעה בלילה או בתנאי ראות גרועים, כאשר קיים מקור אור בודד (אור נחיתה יחיד או כוכב). כשהטייס מתמקד על מקור אור בודד זה, האור נראה כאילו הוא מתנודד באופן אקראי ונע סביב שדה הראייה. הטייס עלול לחשוב שזהו אור מכלי טיס אחר.

הסיבה לתופעה נעוצה בכך, שהעין מבצעת תנועות קטנות מאד, ובתנאי ראות גרועים, כאשר קיים מקור אור יחיד, התנועות הרגילות של העין מפורשות על ידי המוח כתנועה של החפץ הנצפה. גישה לנחיתה תוך התייחסות למקור אור בודד, עלולה להסתיים בגישה מאד לא יציבה.

גישה לחור שחור

סוג זה של גישה, היווה גורם רב משקל בכמה תאונות, במשך השנים. מדובר בגישת לילה, כאשר לא ניתן לראות דבר בין כלי הטיס למסלול – קיים רק "חור שחור" לפני המסלול. העדר נתוני ראייה במרחב ובמיוחד מתחת לכלי הטיס, עלול לגרום לאשליה של גובה מוטעה, אשר תגרום לטייס לטוס נמוך מהרגיל. כתוצאה מכך, כלי הטיס עלול לנחות לפני המסלול, אם הטייס לא יזהה בזמן את התופעה ויבצע פעולה מתקנת. בכל גישה לנחיתה, על הטייס לשלוט במצבו של כלי הטיס ולבצע סריקת מכשירים יעילה, על מנת לוודא שהמהירות, המרחק והגובה תואמים לגישה רגילה. אם במהלך ביצוע הגישה, "נלכד" הטייס בשמירה על זווית גישת ראייה קבועה למסלול, הדבר יגרום לו לבצע גישה "עקומה", המתחילה בגלישה תלולה אשר הולכת ומתמתנת לגישה שטוחה מהרגיל.

עודכן לאחרונה: שלישי, 31 אוגוסט 2010 11:53